שומר רואה את עצמו כאפוטרופוס של ישראל ורואה בעמדה זו רק שני לנאמנותו העיקרית לארצות-הברית. לכן הוא רוצה לראות בבחירות, כפי שהוא רואה בנתניהו מכשול לשלום עם הפלסטינים.
ביבי אינו ראוי לכהן כראש-ממשלה - לא אחרי טבח 7-אוקטובר הנורא. נתניהו היה צריך להתפטר מיד.
אבל הפתעה, הפתעה, נתניהו הלא-פופולרי עדיין שם, מנסה להשפיע. החוצפה המוחלטת של האיש.
אתה מבין, נתניהו עובד רק בשביל עצמו, ותו לא. שיקולים ישראליים הם במקרה הטוב משניים. נתניהו עוסק רק בשני דברים: אחיזת ברזל בשלטון, בלי קשר לפופולריות או אי-פופולריות. הדבר החשוב היחיד בשבילו הוא להישאר מחוץ לכלא.
אז נתניהו דוחף את המתכת בעזה בלחימה במחבלי חמאס כאמצעי להשגת מטרה, ושומר את התחת שלו בכיסא ראש-הממשלה.
ואז יש את עניין בני הערובה. הוא באמת רוצה עסקה? הוא מדבר משחק טוב, אבל מה שחשוב הוא תוצאות. מה יקרה מבחינה פוליטית אם האנשים האומללים האלה יחזרו הביתה בהמוניהם? שאל את השאלה ואתה עונה עליה.
נכון, אף ראש-ממשלה לא יכול להרשות למנהיגות העליונה של חמאס לנצח, אבל אחרת, האם עסקה עדיין אפשרית? לא תחת הנהגתו של ביבי. בני-הערובה, או לפחות אלה שעדיין בחיים, ימשיכו להירקב בעזה כל עוד נתניהו משרת בירושלים.
אבל בחזרה לשומר: מה שהשומר אמר בציבור דרש הרבה אומץ. ובשביל ההנהגה הרפובליקנית, החל מקונל, לנזוף בו הוא צבוע.
הבעיה של שומר היא שכרגע אין די תמיכה בכנסת כדי להביס את הממשלה. כאן גנז וגלנט נכנסים לתמונה. הם צריכים לעזוב את ממשלת האחדות הלאומית אתמול כדי לתת תנופה זו. בלי זה נשאר נתניהו בתפקידו, נקודה.
ממשלה זו חייבת לשאת באחריות, והיא לעולם לא תתרחש כל עוד נתניהו יישאר ראש-ממשלה. אחד חושד שאף אחד לא יודע את זה יותר טוב מהאפוטרופוס.
No comments:
Post a Comment